יחסי יהודים ונכרים בחמי המרפא בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד אסתי דבורז'צקי חמי המרפא בארץ ישראל נודעו בסגולות הריפוי שלהם ברחבי האימפריה הרומית הביזנטית . מוניטין רב יצאו לחמי טבריה , לקלירוהי , לחמי בערה , לחמתא דפחל , לחמת אמאוס , ומעל לכולם לחמת גדר . אתרי המרפא שימשו גם מרכזי תרבות ומקומות מפגש בין יהודים לבין נכרים . באחדים מאתרי המרפא היה שילוב מיוחד של ירידים , מוקדי שעשועים ומפגשים חברתיים . מטרת המאמר להציג את טיבם של הקשרים הללו תוך כדי בחינת שאלות הלכתיות שונות הנוגעות לחיי היומיום , שחכמים דנו בהן , מתוך עימות עם צורכי המציאות ; להאיר את שיתוף הפעולה התדיר עם נכרים 'משום דרכי שלום' והגבלותיו ; להמחיש את הטרדות הצבא הרומי בחמות שבארץ ישראל , הידועות היטב גם מן הנעשה ברחבי האימפריה הרומית . מעיינות חמים בכלל ומעיינות מינרליים בפרט טופחו באופן שיטתי בידי הרומאים בארצות שכבשו , ועליהם הקימו מרחצאות מפוארים . המלצותיו של 'אבי הרפואה , ' היפוקרטס , בדבר השימוש בחמי מרפא , פותחו במרוצת הדורות בידי רופאים והיסטוריונים , שעסקו בתחום זה של הרפואה : גאלינוס , במאה השנייה לסה"נ , קל...
אל הספר