עשר שנות חינוך

עשר שנות חינוך צבי צמות עשר השנים הראשונות למדינת ישראל היו דרמטיות ביותר במערכת החינוך . באותן שנים עלו ארצה כמיליון נפש , ורבים מהם היו בגילאי חינוך חובה . אוכלוסיית גני הילדים ובתי הספר העבריים גדלה פי חמישה : מכמאה אלף תלמידים יהודים לכחצי מיליון . גם המערכת לחינוך מבוגרים גדלה מאוד . "היישוב הוותיק , " שמנה בתש"ח בסך הכל כ 650 , 000 איש , פעל למה שכונה אז "קליטה תרבותית ורוחנית" של כמיליון עולים חדשים . בעיקר התאמצו להורות את השפה העברית ולהעביר תמצית של יסודות הציונות ליוצאי עשרות הגלויות . מספר המורים גדל באותה תקופה "רק " פי ארבעה : מכ 5 , 000 מורים ל . 20 , 000 גידול ניכר ומהיר זה הביא לירידה באיכות המורים . מקצוע ההוראה - שרבים ממנהיגי היישוב בימי המנדט הבריטי עסקו בו וראו בו אתגר ושליחות מיוחדת - הפך ( כמעט ) לפרנסה ככל פרנסה . רבים מאוד הצטרפו למעגל ההוראה ללא כל הכשרה , או אחרי שעברו "קורסים מזורזים . " באמצע שנות החמישים כמחצית המורים בבתי הספר היסודיים היו בלתי מוסמכים . * המאמר איננו דן בהתפתחות החינוך הערבי בישראל . נושא זה מופיע במאמרה של דינה גרייצר על ערביי ישראל...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה