' הוי המקוננים , הוי המתאוננים ' ! על שיר זמר מימי העלייה השנייה בגנות ה'קיטור' אליהו הכהן מאה שנות התיישבות היו גם מאה שנות התאוננות . על פי רגשות התסכול והדכדוך , הייאוש והדיכאון , שבוטאו במרוצת השנים בכתב ובעל פה , עמד המפעל הציוני לפני פשיטת רגל כמעט בכל שנה ושנה , מראשיתו . עוד מימי המושבות הראשונות , נפתחה כל שיחת רעים בשאלות הנוקבות 'אנה מועדות פנינו /? 'מה יהיה עלינו , ' ? 'מי יעמוד לנו , ' ? 'כיצד נוכל כך להמשיך ' ? ו'מה יהיה הסוף . ' ? אלו היו גם כותרות טיפוסיות של מאמרי המערכת בעיתוני החדשות הארץ ישראליים , שנדפסו שוב ושוב בשינויי נוסח אך במחזוריות קבועה כמעט , בכל עשור . את התקווה לעתיד טוב יותר ליוותה כצל תמיד החרדה לבאות . תנועת החרדים הבלתי ממוסדת היתה התנועה העממית הגדולה ביותר בתולדות היישוב . כל תקופה ומיואשיה . בדרך כלל צמחה ההתאוננות מתוך מצוקת אמת , אך נתלוו אליה כספיחים גם הריטון וה'קיטור . ' רואי שחורות ומחשבי קיצין מעולם לא פסו . בשולי היצירה והבניין נשרך תמיד שובל ארוך של טענות וקובלנות , אזהרות והתרעות , דברי פלסתר ונבואות זעם . את המנגינה הזאת אי אפשר היה להפ...
אל הספר