חביבה פדיה ארץ: זמן מקום — אפוקליפסות של סוף ואפוקליפסות של התחלה

חביבה פדיה ארץ : זמן מקום — אפוקליפסות של סוף ואפוקליפסות של התחלה הנושא 'ארץ ישראל , ' שמנקודת המבט של המחשבה היהודית הוא תמיד דיון בתאולוגיה של מקום , קשור במאה העשרים גם לתמורות רחבות וממשיות בטיבו של מקום . דוגמה בולטת לקשר בין מהלכים תאולוגיים ומהלכי מימוש במקום היא מסעי הצלב . כאשר הצלבנים נעו כלפי ארץ ישראל וירושלים , מכוונים כלפי עיר של מטה , נדרשו תאולוגים נוצרים לתת טעם והנמקה תאולוגיים למסע כלפי עיר של מטה בעוד התשתית התאולוגית שלהם קשורה הייתה דווקא בנסיגה מן המקום הארצי בממשות וכסמל לזהות האחרת ' . דווקא בתקופה זו יש דיונים חשובים בתורת 2 הסוד של ראשוני המקובלים ב'ירושלים של מעלה . ' כאשר החלה להתרחש בשלהי המאה התשע עשרה התנועה של קבוצות בעם היהודי כלפי pxn כמקום של חיים וכמקום שבו אמורות היו לכונן את מדינתן , תופעה זו לא הייתה רק תוצאה של מהלכים אידאולוגיים אלא בו בזמן גם הייתה קשורה לתמורות של ממש בתאולוגיה של המקום הקדוש : ארץ ישראל , וזאת לאחר כמעט שני אלפים של תודעה תאולוגית של חיים מחוץ למקום הנבחר . הווה אומר לתהליכי תזוזה במקום , בין אם אלה תהליכי חורבן בין אם אלה ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי