בתוספתא פ"א ה"ב מובא סימן אחר החופף על הסימן בין תכלת ללבן : "מאימתיקורץ את שמע בשחרית , אחרים אומרים : כדי שיהיה חברו רחוק ממנו ארבע אמות ומכירו . " והירושלמי פ"א ה"ה , ג ע"א מבאר . "מן דמר = ) מי שאמר ) כדי שיהא אדם רחוק מחברו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן . " ר' אליעזר קובע כסימן לק"ש של שחרית את הזמן שאפשר להבחין בין צבעים הדומים והסמוכים זה לזה ו בין תכלת לכרתי . ייתכן שלקח כדוגמה את תכלת השמים ואת הירוק של החציר , הנקרא כרישין , כרשינין , שעל פני האדמה , המצוי בסביבתו של בן הכפר או של בעל 1 6 האחוזה . דוגמאות אחרות הזהות עם הסימן הזה והקשורות בהבחנת דברים הדומים זה לזה , מובאות בברייתא בבבלי ט ע"ב : "תניא ר' מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב , ור' עקיבא אומר בין חמור לערוד" = ) חמור הבר . ( אף לזה מעיר הירושלמי : "מן דמר זאב לכלב , חמור לערוד כמן דמר בין תכלת לכרתן . " כלומר , אין ר"מ ור"ע חולקים זה על זה ושניהם אינם חולקים על ר' אליעזר , אלא כל אחד בחר בדוגמאות מהדברים המצויים בסביבתו . יא . זמן קריאת שמע של שחרית וגומרה עד הנץ החמה . ר' יהושע אומר עד שלוש שעות , שכן דרך ...
אל הספר