לבני העיר לחלק ולנהוג במנהג פשוט , קצתן כאחד וקצתן כאחד , אלא יעמדו על 38 37 המנין , ויעשו כולם על פי הרוב . ' כיוצא בזה פוסק הרמ"א בשולחן ערוך , אורח חיים , סי' תצג , סע' ג.- "ולא ינהגו כעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו . " הנידון בשולחן ערוך שם הוא איסור תספורת בימי ספירת העומר . לאיסור זה אין מקור בתלמודים . הגאונים אמנם הורו לא לישא אשה בין פסח לעצרת , ושלא לעשות מלאכה משקיעת החמה ועד שחרית בימי העומר , אך איסור תספורת לא נזכר אף בדברי הגאונים . גם באשר לאיסור נישואין ומלאכה הודגש שמנהגי אבלות המה , ולא משום איסור נגעו בה . מאחר שימים אלה הוגדרו כימי אבלות , נתפשט במשך הזמן המנהג , בחל ק מן המקומות , ולאחר מכן בכל המקומות , שלא להסתפר בהם . מנהגים שונים נפוצו באשר לימי ספירת העומר האסורים בתספורת . ברם , לכל הדעות , תספורת בימי ספירת העומר איננה איסורא מדינא , אלא מנהג הוא שפשט בדורות מאוחרים . ואף על פי כן פוסק הרמ"א , שאין לקיים במקום אחר שני מנהגים שונים זה מזה , ושהמשנה מן המנהג הנקוט במקומו , עובר משום "לא תתגודדו ! " ה . ההתעצמות למען איחוד המנהגים במרכזים ה...
אל הספר