ובכתביהם של הסופרים הנכרים . כך , למשל , במדרש אסתר רבה , פרשה ז , יב , מייחס בעל האגדה להמן הרשע את טענותיהם של שונאי ישראל שבדורו . בזיקה לכתוב "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" ( אסתר ג , ח ) מושמת בפי המן הטענה הבאה : "שיניהון רברבין " , שאוכלים ושותים ואומרים עונג שבת , עונג יום טוב , שהם מכניסים פחת בממונו של עולם , חדא לשבעה ימים שבתא . " כלומר , מכיוון שישראל אוכלים ושותים כל יום שביעי בשבוע , באמרם זה עונג שבת , הרי הם גורמים נזק כלכלי לציבור . גם פלוטארך , סופר יווני , שפעל במפנה הדורות של המאה הראשונה והשנייה לספירת הנוצרים , מציין שהיהודים שותים לשכרה בצוותא בשבתות , והירונימוס , מאבות הכנסייה , שחי במחצית השנייה של המאה הרביעית ובמאה החמישית , כותב שהיהודים מבלים את יום השבת בשינה ובאכילה . אף על פי שיש בתיאורים אלה מן השטנה וההגזמה , מתקבלים הם על הדעת על רקע מדרשי התנאים , הרואים את מצוות היום במאכל ובמשתה , במאכל מתוק וביין מבושם . אולם הדרך שהפכה לדרך הרבים היא דרך הביניים , כדברי ר' יהושע : "חלקהו — חציו לה' וחציו לכם" ( ביצה טו ע"ב ובמקבילות , ( או כדברי תנא דבי א...
אל הספר