פתח דבר אחד הנושאים המרכזיים שחוקר ההיסטוריה בת זמננו מרבה להתמודד עמם הוא המתח במפגש בין ה'זיכרוך וה'פרספקטיבה ; ' בין עושי ההיסטוריה לבין כותבי ההיסטוריה . הזיכרון הוא לא רק זיכרונם של עושי ההיסטוריה , העדים , וכותבי הזיכרונות , אלא הוא מכלול של מה שהם העבירו לבני תקופתם ושהוטמע בזיכרונם של בני אותו הדור ושל הבאים אחריהם , אשר שמעו מפיהם את הדברים . הפרספקטיבה , בניגוד לזיכרון , נוצרת כשיש ריחוק מן ההתרחשויות ומן המעורבות באירועים , ונבנית באמצעות החשיפה המאוחרת של מקורות ארכיוניים שהיו גנוזים מעיני בני התקופה . זאת ועוד , השיחזור והפרשנות ההיסטורית , מאירים הקשרים כוללים שהיו סמויים קודם לכן ומגלים תמונה שאינה חופפת לזו שהצטיירה לעושים במלאכה . על ההיסטוריון להתמודד עם כפילות זו . פרשת התוכניות להתגוננותו של היישוב מול איום הפלישה לארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם השנייה , שהיבור זה עוסק בה , הינה דוגמה אופיינית לתופעה המתוארת . בנושא זה נפער פער גדול בין התמונה שנשתמרה בזיכרונם של בני התקופה והדור שבא אחריהם , לבין זו המצטיירת מתוך עיון ביקורתי במקורות הכתובים בני אותו הזמן . לפני כעשר...
אל הספר