בתקופת הבחירות , פועלים בהכרח להקטין את היקף המחאה הציבורית בפרק הזמן הזה . מגמה הפוכה היא כורח המציאות לאחר סגירת הקלפי והכרזת תוצאות הבחירות . הפרדוקס נעוץ בעצם הדבר שהשיעור הגבוה של התעניינות פוליטית ושיעורי ההצבעה הגבוהים רק מחזקים את המגמות ההפוכות האלה - מכיוון שרוב תושבי המדינה מעורבים במערכה מעורבות פסיכולוגית ( הדבר מקטין את המחאה , ( וכמעט כולם יוצאים מן הבחירות בהרגשה של אכזבה משום שהמערכת המדינית "חונקת" את ציפיותיהם ( והדבר מגביר את המחאה . ( כתוצאה מכך מחזקות הבחירות את התהליך הפרלמנטרי , ובד בבד גם מאיצות פעילות חוץ פרלמנטרית - שתי התופעות - בגלל אלמנט התקשורת הפוליטית על פניה הרבות . טלוויזיה ומחאה בארץ אם אכן נכונה ההשערה שיש קשר בין מחאה ציבורית ובין תקשורת פוליטית , הדעת נותנת ששינוי של ממש בתחום האחר משפיע על האחר . אנו בוחנים אפוא את השינוי התקשורתי החשוב היחיד בארבעים שנות קיומה הראשונות של מדינת ישראל - הנהגת הטלוויזיה בסוף שנות השישים . גם כשהמחאה היא ציבורית וקבוצתית , אין היא יכולה להשפיע את השפעתה בלי ערוץ תקשורתי שיש בו להגביר את מסר המחאה ולהעבירו למנהיגים ...
אל הספר