התנגדותי הודית והציונות מסקירה קצרה זו ברור שהמורשת היהודית מלאה מקרים ומרכיבים של "התנגדותיות . " התנ"ך ופסקי ההלכה הודגשו כאן , היות שהיהדות המסורתית מעולם לא הפרידה בין מרכיביה הדתיים , הלאומיים והפוליטיים . המורשת היא בבחינת מכלול אחר , וכך ראו אותה כמעט כל יהודי העולם עד המאה התשע עשרה , למרות הבדלים במנהגים ובפולחן . כתוצאה מכך לא היו פסקי ההלכה של הרבנים בבחינת קביעות חוקיות פורמליסטיות גרידא , בלי השפעה של ממש על ההמונים , אלא קווי הנחיה לחיים יהודיים בכל התחומים . כמו כן לא היה להם התנ"ך ספר מקורות היסטורי אקדמי , אלא מקור חכמה של המורשת היהודית שהנוער היהודי ורבים מן האוכלוסייה היהודית המבוגרת למדו אותו בקפידה . התרבות והערכים היהודיים היו אפוא עקביים למדי כל השנים , והצווים ( האלוהיים והאנושיים גם יחד ) מן התקופות הקדומות הוסיפו להיות תקפים ומעשיים בכל דור ודור בהיסטוריה היהודית . במסה קצרה ומקורית פיתח ההיסטוריון היהודי הנודע ססיל רות את נקודת המוצא של פרק זה . הוא תיאר את היהודי כ"פרוטםטנטי [ מוחה ] נצחי , " מעין טיפוס המסרב תמיד להיות מרוצה מן המצב הקיים , ושלעולם לא יקבל...
אל הספר