פרק שלישי דגם ראשון של איש דת : הרמב"ם הרי"ד ביקש להציג את איש ההלכה בפתח החיבור הנושא שם זה כשילוב של איש דעת ואיש דת . כידוע , הגות דתית בכלל והגותו של הרי"ד בפרט מסתייעת לא אחת בפרסוניפיקציה של הרעיון , כלומר בהבהרתו של הרעיון המופשט על ידי ייצוגו בדמויות טיפוסיות וממשיות . בתולדות הדתות המושג נבואה מתבאר פעמים רבות מתוך תיאורה וניתוחה של דמותם של נביאים ממשיים , ותפיסת הגאולה מתחוורת אף היא מתוך סרטוט קווי דמותו ואופיו של המשיח , וכדומה . ב'איש ההלכה' השתמש הרי"ד בפרסוניפיקציה כפולה : בהשפעתו של אדוארד שפרנגר ביטא את רעיון הדעת ההלכתית בטיפוס טהור של איש הלכה , ואת הטיפוס האידאלי הזה צייר פעם נוספת בשורה של דמויות היסטוריות-ממשיות ( הגאון מווילנה , ר' חיים מוולוז'ין , ר' חיים מבריסק ור' אליהו איש פרוז'ינא . ( ובכלל , הדיון ב'איש ההלכה' נשזר בסיפורי מעשה מחיי הלמדנים , הנזכרים כאות לפרסוניפיקציה של המבנה ההכרתי האידאלי ושל השלכותיו על אופייה של האישיות ועל הנהגתה המוסרית-המעשית . המהלך הטיפולוגי מורכב הרבה יותר בחיבור זה , שכן גם את שילוב איש הדעת ואיש הדת יישם הרי"ד בדמויות קונקרטי...
אל הספר