מיכאל צבי נהוראי עקדת יצחק כמוטיב מנחה בתודעתי הדתית של ר' חסדאי קרשקש במאמר זה ייבחנו המניעים של ר' חסדאי קרשקש ( 1410-1340 ) להציב את הנכונות למסירות נפש במרכז החיים הדתיים . שיחייב בזאת האהבה שתהיה בתכלית מה שאפשר מהחוזק , אם לפי התורה אמרו בפ' "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" ובא הפירוש בו "אפילו נוטל את נפשך" — כאילו הכוונה כולה שכל מחשבות האדם יפנו אל התכלית הזה 1 וכר . עמדה זו מנוגדת לעמדת רמב"ם , אשר טען , שחוויית האהבה האלוהית על מכלול השלכותיה נובעת באופן הכרחי מההתבוננות הפילוסופית במעשה בראשית ובמעשה מרכבה : והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו ? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ — מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד : "צמאה נפשי לאלוהים לאל חי . " לצורך זה נעמוד על הנחות היסוד של התורה הזאת של רח"ק ונבחן את טיב הראיות המובאות לביסוסה . כפי שיתברר , עיקרי ההנחות הפסיכולוגיות והתאולוגיות הקשורים בדרישה זו פזורים על פני חלק ניכר של פרקי ספר אור ה' ורובם מרוכזים בהארותיו 3 למצוות המילה והעקדה — ...
אל הספר