פרק ז : תנועת העבודה בארץ ישראל והחינוך הפרוגרסיבי עד כה תואר והוערך קשר הגומלין שנוצר בין נושאי רעיון החינוך הפרוגרסיבי לתאיה החברתיים השונים של תנועת העבודה . תשומת לב ניתנה גם לקבלתם הסלקטיבית והמסויגת לעתים , של רעיונות פדגוגיים אלו על ידי המוסד שהופקד על חינוך ילדי העובדים - ועדת התרבות של ההסתדרות . אולם , טרם ניתנה הדעת להשקפתה של תנועת העבודה בארץ בכללותה , כתנועה סוציאליסטית לאומית בעלת כיוון יחודי ומוגדר , בדבר התאמתו של חינוך זה לצרכיה . מדוע אימצה תנועה זו , על מוסדותיה , את עיקריו של חינוך זה - הוברר בפרקים הקודמים , אך טרם התבהרו טעמיה של זיקה זו מנקודת ראותה של התנועה הסוציאליסטית בכלל ותנועת העבודה בארץ השואפת לבנין חברה חדשה - בפרט . שאלה עקרונית נוספת ראויה להידון בהקשר זה : כיצד עלה בידי זרם העובדים לשמור על האיזון בין שני גורמים שהתגלו כקוטביים בדרך החינוך : הילדות כמרכז החינוך וכסמכות פדגוגית והחברה המכירה במרכזיותו של היחיד אך שואפת להגשים בתוכה דפוסי חיים מוגדרים התובעים מן הפרטים המרכיבים אותה מידה רבה של אחידות . חינוך האדם כאידיאל שרווח במאה הי"ח וחינוך האזרח ...
אל הספר