החינוך הפרוגרסיבי התמורה אשר חלה במחשבת החינוך ובדרכו בשלהי המאה הי"ט ובראשית המאה הנוכחית הומשלה על ידי הפילוסוף והחינוכאי האמריקני גו'הן דיואי , למהפכה הקופרניקאית ' , לאמור : הילד הועמד במרכזו של התהליך החינוכי , כששאר הגורמים הנוטלים בו חלק נעים סביבו ומשמשים אותו . גישה זו , הרואה בבלדות את מקור הסמכות הפדגוגית והמתייחסת אליה כאל איכות לעצמה , ולא רק כשלב הכנה לחיי הבגרות , הביאה למהפכה בדרכי החינוך ולעריכת נסיונות פדגוגיים במשטרים חברתיים שונים על ידי חינוכאים ומחנכים בעלי רקע לאומי , פוליטי וחברתי מגוון . את יסודותיה הפילוסופיים של הגישה המעמידה את הילד והילדות במרכז התהליך החינוכי ניסח רוסו עוד במחצית המאה הי"ח . אך עד לסופה של המאה הי"ט לא נערכו נסיונות שיטתיים ורחבי היקף להגשים הלכה למעשה גישה פדגוגית חדשה זו . רק השינויים המדיניים , החברתיים והמדעיים , שראשיתם בימיו של רוסו ולביטויים של ממש הגיעו בראשיתה של המאה הנוכחית , הבשילו נכונות חברתית לקלוט את העיקרים הפדגוגיים אשר נראו הולמים את צרכיה של החברה המודרנית ואת מטרותיהן של אומות מתחדשות . שינויים אלה עוררו מחדש את השאלה ...
אל הספר