3. סיכום

. 3 סיכום העיון בסיפורי הישועה של אהוד ודבורה מורה כיצד יוצר המכלול של הטקסט המקראי - היינו , הסצינות והמבנה , העלילה והדמויות , שיפוטיו של המספר , הסגנון והתימות - את הקו המנחה של העריכה . סיפורים אלו התגלו כשתי ואריאציות על נושא מרכזי אחד , כאשר כל סיפור מהווה יחידה שכל מרכיביה שואפים לנקודה מרכזית אחת . האם ניתן עתה להפריד בין סיפור מקורי לבין עורך מאוחר , האחראי לפתיחות ולסיומים ? יחסי ההתאמה בין הפתיחה והסיום לבין שאר מרכיבי הסיפור מעלים אפשרויות נוספות : אולי העורך , שעיבד את הפתיחות והסיומים , עיצב גם את גוף הסיפורים ? אולי הנוסח המקורי עובד באופן כזה שאיבד את צביונו הראשוני ואין ביכולתנו לברלו מתוך הטקסט הנתון . לאור מידת ההתאמה בין הפתיחות והסיומים , סבירותן של אפשרויות אלו היא לדעתי גבוהה . יתרה מזאת , קבלת מסקנה זו מובילה למסקנה נוספת בדבר האיחור היחסי של זמן העיצוב . במילים אחרות , מי שמקבל את טענת המחקר , שהעריכה של ספר שופטים מבטאת את קולמוסה של האסכולה הדויטרונומיסטית , ועריכה זו באה לכלל ביטוי במסגרות הסיפורים , כאילו טוען שסיפורים אלו עוצבו בימיו של הדויטרונומיםט . מכל...  אל הספר