הודיה י ט הבוז להון חמס בעל ההודיות מרכז את כל הרהוריו בתורה האלהית , לפיכך הוא בז לעושר ולתענוגות הגשמיים . בוז זה אינו מתבלט במיוחד בהודיות , מכיוון שבעיקרו הוא עניין של התנהגות חברתית והוא בא לידי ביטוי להלכה ולמעשה ביסרך היחד / המשמש תקנון חברתי לציבור זה . הבוז לעושר כרוך בהיבדלות מתוך 'מושב אנשי העול' ובהליכה למדבר ( סרך ( 13 ' 8 ובמצווה של 'הבאת ההון ליחד' ( סרך 12 , 1 ועוד . ( התנהגות חברתית זו באה לידי ביטוי גם במצווה מפורשת 'לעזוב למו ( לאנשי השחת ) הון 7 ועמל כפים ( סרך . ( 22 , 9 עזיבת ההון היא אפוא מצווה , שציבור הכת מטיל על חבריו , אבל לחוויתו הנפשית הפנימית של חבר הכת נוגע עניין זה במידה מעטה ? , הרי חבר הכת ויתר על ההון וחדל להרהר בו . לכן אין לעניין זה מקום נרחב בהודיות , ורק הודיה אחת מטפלת בו , היא ההודיה שלפנינו . יחסו של בעל המגילה לעושר נרמז עוד ב , 20 , 14 י . 23 , 15 ההרהורים על 'הון החמס' מקבלים בהודיתנו כיוון אופייני . אין הם הכרזה על התנהגותו החברתית של בעל ההודיות —הכרזה כזאת אתה מוצא בסרך 19 , 10 ובמקומות האחרים שהובאו לעיל . במקומה אתה מוצא הרהורים על טבע...
אל הספר