הודיה ה חבלי משיח פרק זה הוא ללא ספק המוזר והקשה במגילה . הוא נבדל משאר הפרקים גם בעמדתו , שבו נדחו רגשותיו האישיים של המחבר מפני עניין העומד ברומו של עולם , היינו : מפני חזון קץ הימים . חזון זה מנוסח ברמזים ובסמלים' שכפי הנראה היו מובנים לקוראיה הראשונים של ההודיה , אבל סתומים הם —או כמעט סתומים —בעינינו . נבואה כללית דומה על רמזיה וסמליה אנו מוצאים בדף , 8 בהודיה טז . אולם הסמלים ההם חוזרים במקומות אחדים בהודיות ובספרות הקרובה ומתפרשים לפי הקבלו תיהם . כאן אנו תלויים לחלוטים ביכולתנו להתעמק במשמעות הדברים כשלעצמם . מה שנמצא בידנו הוא , לדעתי , רובו ועיקרו של הפרק . נוסחת הפתיחה נכתבה , כנראה , בשורות החסרות שבראש הדף . אמנם לא זו בלבד שחסרים אנו גם נוסחת הפתיחה , אלא שאין לנו כל סימן , היכן מסתיימת ההודיה הקודמת . אפשר שהדברים שלפנינו אינם אלא המשכה של הודיה ד . אבל אין זו אלא אפשרות רחוקה , שהרי בעל ההודיות נוהג להקדיש כל פרק מפרקיו לנושא עיקרי מסוים ( עיין במבוא , סעיף , ( 24 ואין ספק שהנושא הנדון כאן מכובד הוא כל כך , עד שראוי להקדיש הודיה שלמה לדיון בו . אין לשער , שההודיה פתחה ...
אל הספר