פרק מ"ו המצוות הכלולות בקבוצה האחת - עשרה הן שמנינו במה שנותר מספר עבודה ובספר קורבנותי . כבר ציינו את תועלתן באופן כללי . נתחיל עכשיו לתת טעם לכל אחת מהן על - פי השגתנו ונאמר : כתוב בתורה , כמו שפירש אונקלוס , שהמצרים הקדמונימ2 היו עובדים את מזל טלה3 . לכן היו אוסרים לשחוט צאן ושונאים רועי צאן . נאמר : הן נזבח את תועבת מצרים ( שמות ח', 22 ) ונאמר : כי תועבת מצרים כל רעה צאן ( בראשית מ"ו , 34 ) . כן היו קבוצות מבין הצאביה4 עובדים את השדים , ומאמינים שהם לובשים צורת עזים . לכן קראו לשדים שעירים . תפישה זאת היתה נפוצה הרבה מאוד בימי משה רבנו : ולא יזבחו עוד את זבחירם לשעירים [ אשר רם זנים אחריהם ] ( ויקרא י"ז , 7 ) . לכן היו אותן קבוצות גם אוסרות לאכול עזים . כמעט רוב עובדי עבודה זרה שונאים שחיטת בקר . כולם היו מכבדים5 אותו מין מאוד . לכן אתה המוצא שההודים אינם שוחטים בקר כלל עד ימינו אלה , אפילו בארץ בה שוחטים שאר מיני בעלי - חיים . כדי למחות את עקבותיהן של דעות לא נכונות אלה צוינו להקריב שלושה מיני מקנה אלה6 דווקא : מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם ( שם , א', 2 ) , כדי שבמעשה שאותו פ ...
אל הספר