פרק ל"ד חייב אתה לדעת גם כן שאין התורה שועה אל החריג , ואין הציווי בהתאם למיעוט . אלא בכל דעה , מידה , או מעשה מועיל שרוצים להשיג , מתכוונים לדברים שעל - פי - רוב , ואין שועים לדבר הממעט לקרות או לנזק הפוגע באדם אחד בגלל הקביעה הזאת והנהגת התורה . כי התורה היא ציווי אלוהי . תוכל להתבונן בדברים הטבעיים שמאותן תועלות לכלל הנמצאות בהם ! - מתחייבים נזקים לפרטים , כמו שהתברר מדברינו2 ומדברי זולתנו . בהתאם להתבוננות זאת אל תתפלא גם כן שכוונת התורה אינה מושגת בכל פרט ופרטי . אלא מתחייב בהכרח שיימצאו פרטים שהנהגה זאת של התורה לא תביא אותם לידי שלמות , כי לא כל מה שמתחייב מן הצורות הטבעיות של המינים מושג בכל פרט ופרט , כי הכול4 מאלוה אחד ומפועל אחד : נתנו מרעה אחד ( קהלת י"ב , 1 1 ) 5 . מה ששונה מזאת - נמנע6 . וכבר הבהרנו7 שלנמנע טבע קבוע שאינו משתנה לעולם . בהתאם להתבוננות זאת גם אי - אפשר שהמצוות תתייחסנה לשוני8 מצניהם של בני - אדם פרטיים ולשוני הזמנים בדומה לטיפול הרפואי . שכן הטיפול הרפואי מיוחד לכל פ ר ק ל " ד * תחילתו של פרק זה הוצאה לאור אצל גושן - גוטשטיין מ . , מהדורה , עמ' 140 - 142 ....
אל הספר