פרק כ"ח התורה ציוותה להאמין בדעות העיוניות הנכונות, כגון האמונה במציאות האל, ייחודו , רצונו וקדמותו. כן ציוותה להאמין באמונות שמטרתן תיקון המידות ובאמונות שמטרתן תקנת החברה האנושית והרחקת העשק , כגון האמונה שה ' יחרה אפו על הממרה את פיו. מצוות אהבת ה' מחייבת לימוד כל החוכמות העיוניות, כי אהבת ה' לא תיכון בלי ידיעת המציאות כפי שהיא. מכאן שכל מצוה המקנה דעות נכונות או מידות טובות או דרושה למניעת עשק - טעמה ותכליתה גלויים. מה שעורר מבוכה הן מצוות שלא מצאו להן טעם , כגון איסור שעטנז. הרמב"ם אומר שלה

התכלית האחרונה . זהו שאמר : לטוב לנו כל הימים . יודע אתה את דבריהם ( של החכמים ) ז"ל כפירוש לדברו יתעלה למען ייטב לך והארכת ימים ( שם , כ"ב , 7 ) . הם אמרו : למען ייטב לך - לעולם שכלו טוב ; והארכת ימים - לעולם שכלו ארורי . כן גם כאן דבריו לטוב לנו כל הימים כוונתם לאותו עניין עצמו , כלומר , השגת עולם שכלו טוב וארוך , והוא הקיום הנצחיר . ודברו לחיותנו כהיום רזה הוא הקיום הגופני הראשון הזה הנמשך תקופה כלשהי ואשר לא יהיה מסודר אלא בהתאגדות מדינית , כמו שהבהרנו . פרק כ"ח מל הדברים שחייב אתה לשים לבך אליהם הוא שתדע שהתורה ציינה את תכליתן של הדעות הנכונות , אשר בהן מושגת השלמות האחרונהי , וקראה להאמין בהן בצורה כוללת . והן מציאות האל יתעלה , ייחודו , ידיעתו , יכולתו , רצונו וקדמותו . אלה כולן תכליות אחרונות אשר אינן מתבררות בפירוט ובאופן מוגדר2 אלא לאחר הכרת דעות רבות . כן גם קוראת התורה אל אמונות מסוימות שהאמונה בהן הכרחית לשם תקינות המצבים המדיניים3 , כגון שאנו מאמינים שהוא יתעלה יחרה אפו על מי שהמרה את פיו4 , ולכן חייבים לפחד , לירא ולהיזהר מן העבירה5 . שאר הדעות הנכונות על כל המציאות הזאת...  אל הספר