פרק כ"ו המצוות מקורן בחפצו (רצונו) של האל ולכולן יש תכלית וטעם. אבל אין לחפש טעם לפרטי אופן הביצוע של כל מצוה. חז"ל קראו למצוות שטעמיהן ידועים בשם"משפטים" ולאלה שאין טעמיהן ידועים -"חוקים"

כאשר תעקוב אחר דעה זאת ואחר הדעה הפילוסופית , תוך התבוננות בפרקים הקודמים בספר זה הקשורים בעניין זה , לא תמצא ביניהן שוני כלל בשום פרט מפרטי המציאות , אלא במה שהבהרנו שלדעתם העולם קדום ולדעתנו הוא מחודשן . הבן זאת אפוא ! פרק כ"ו כשם שנחלקו בעלי - העיון מבני - התורה ! אם מעשיו יתעלה באים בעקבות חוכמה , או בעקבות חפץ בלבד ולא מתוך בקשת תכלית כלל2 , כל נחלקו אותה מחלוקת עצמה בצוויים שצוינו . כי יש מי שאינו מבקש לזאת טעם כלל ואומר שהמצוות כולן באות בעקבות חפץ בלבד . ויש מי שאומר שכל צו ואיסור מהן באים בעקבות חוכמה ומכונת בהם תכלית כלשהי , ושלכל המצוות יש טעמים , ובשל תועלת כלשהי נצטווינו בהן3 . לכולם יש טעם ואין אנו יודעים את בחינת החוכמה4 בזאת . זאת היא שיטת כולנו , ההמון ויחידי הסגולה . לשונות הכתוב ברורים באשר לזאת : חקים ומשפטים צדיקים ( דברים ד', 8 ) 5 : משפטי ה'אמת צדקו יחדו ( תהלים י"ט , 10 ) . אלה הקרויים חקים כגון שעטנז6 וכשר כחלכ7 ושעיר המשתלח8 , אשר ( החכמים ) ז"ל אמרו עליהם במפורש : דברים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהם , והשטן 31 . השוו שקולניקוב , חסד , עמ' 165 - 166 ; שוורץ...  אל הספר