ד. פדיון שבויים

ד . פדיון שבויים בתולדות האומה והיישוב היהודי _בארץ ישראל ידועה התופעה של שביית אנשים , ובמיוחד נשים , כדי למוכרם לעבדות , על מנת לגבות חובות או לשם מעשי סחטנות שונים . כבר בימי הבית השני אנו שומעים על ערכה של המצווה לפדות את השבויים מידיהם של הגויים . מן הספרות התלמודית ומפאפירוס אחד אנו למדים על המאמצים הרבים אשר עשו היהודים בארץ ובתפוצות כדי לפדות שבויים , במיוחד אם נפלו בשבי אשה , ריבה צעירה או נער לכל ייעשו בהם מעשי קלון . 62 שיר השירים רבה לפסוק . 63 קהלת רבה יא , א . פדיון השבויים היתה מצווה שרבים נהגו לעשותה מתוך יוזמתם הפרטית . מצויים סיפורים על 'אשה אחת שהיתה פודה את השבויים 64 , ' 'ומעשה בריבה אחת שנשבית והלכו אחריה שני חסידים לפדות . ' אולם , מסתבר שהיתה ליד מרכז ההנהגה _בארץ ישראל קופה שיועדה לפדיון שבויים , אם מן הארץ ואם מן התפוצות . כך אנו מוצאים כמה וכמה פעמים כאשר נשבו שבויים באחת התפוצות נשלח מי שהוא מטעם בית הוועד לפדותם , או שהיו נשלחים מטעם בית הדין בבבל לארץ ישראל לפדותם . זה כנראה ההסבר לפאפירוס אחד משנת 291 שנמצא באוכסירינכוס . הפאפירוס הוא שטר שחרור מעבדות של ...  אל הספר