פרק ל"ט מכיוון שדיברנו על מהות הנבואה והגדרנו את אמיתתה , והבהרנו שנבואת משה רבנו נבדלת מנבואת זולתו , נאמר שמההשגה הזאת לבדה התחייבה הקריאהן אל התורה . כי לקריאה זאת שקרא אותנו משה רבנו לא קדמה כמותה מצד אף אחד מן הידועים לנו מאדם ועד אליו , ולא היתה אחריו כמותה מצד אף אחד מנביאינו . כן יסוד תורתנו הוא שלא תהיה זולתה לעולמי . לכן , לפי דעתנו , לא היתה תורה ולא תהיה אלא תורה אחת והיא תורת משה רכנו . ההסבר לכך , על - פי הכתוב בספרי הנבואה והמופיע במסורת , הוא שאף אחד מכל הנביאים שקדמו למשה רבנו , כגון האבות , שם , עבר , נוח , מתושלח וחנוך , לא אמר מעולם אל קבוצה של אנשים : " האל שלחני אליכם וציווני לומר לכם כך וכך ואסר עליכם לעשות כך , וציווה עליכם לעשות כך". לא הכתוב בתורה ולא מסורת אמיתית מעידים על דבר כזה . אלא אל הללו באה רק התגלות מן האל , כפי שהסברנו3 . מי שגבר עליו אותו שפע , כגון אווררם , אסף את האנשים וקרא להם בדרך הלימוד וההדרכה אל האמת שהשיג . כן היה אברהם מלמד את האנשים ומבאר להם בראיות עיוניות שיש לעולם אלוה אחד ושהוא ברא את כל זולתו , ושאין ראוי לעבוד אותן תמונות ולא דבר מ...
אל הספר