פרק כ"ט דע כי מי שאינו מבין את שפתו של אדם , בשומעו אותו מדבר , יודע ללא ספק שהוא מדבר , אלא שאינו יודע למה הוא מתכוון . חמור יותר שיש שהוא שומע מתוך דבריו מלים המציינות בשפתו של המדבר עניין כלשהו , ויקרה באקראי שבשפתו של השומע אותה מלה מציינת את הפכו של אותו עניין , אשר אליו התכוון המדבר . השומע חושב אז שהוראתה בפי המדבר כהוראתה בלשונו הוא . לו , למשל , שמע ערבי איש עברי אומר אבה , היה הערבי חושב שהעברי מספר על אדם שמאס בדבר - מה וסירב לוו . והעברי התכוון דווקא שאותו דבר השביע את רצונו והוא רצה בו . כך ממש קורה להמון ביחס לדברי הנביאים . את חלקם אין הם מבינים כלל , כפי שנאמר ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום ( ישעיה כ"ט 11, ) ; ומחלקם הם מבינים את הפך הדברים או ניגודם , כפי שנאמר והפכתם את דברי אלהים חיים ( ירמיה כ"ג 36, ) . דע שלכל נביא דיבור מסוים המיוחד לו , שהוא מעין שפתו של אותו איש . ההתגלות המיוחדת לו גורמת לו להתבטא כך אל מי שמבין אותו2 . לאחר הקדמה זאת דע , אפוא , שבדבריו של ישעיה עליו השלום חוזר הרבה מאוד - ובדברי זולתו מעט - שכשהוא מספר על התמוטטותה של מדינה3 או על אובדן א...
אל הספר