פרק נ"ט השואל רשאי לשאול ולזמר : אם אין תחבולה להשיג את אמיתת עצמותו , וההוכחה המופתית מלמדת שמה שמשיגים הוא רק שהוא נמצא , ושתארים חיוביים בלתי - אפשריים כפי שהוכח בהוכחה מופתית - אזי באיזה דבר מתבטא ההבדל - במעלה בין המשיגים ? שהרי אם כך , מה שהשיגו משה רבנו ושלמה הוא מה שמשיג אחד מל התלמידים , ובזאת אין מקום לתוספתי . והנה מפורסם בין אנשי התורה , ויתרה מזאת בין הפילוסופים , שהבדל - המעלה בזה רב . דע , אפוא , שהדבר הוא כך , שההבדל במעלה בין המשיגים הוא גדול מאוד , שכן כל כמה שמוסיפים על תוארי המתואר , הוא מתייחד2 יותר , והמתאר קרוב יותר להשיג את אמיתתו . וכן3 כל כמה שאתה מוסיף לשלול לגביו יתעלה , אתה מתקרב להשגה , ואתה קרוב יותר ממי שלא שלל את אשר התבררה לך שלילתו בהוכחה מופתית . לפיכך יש שאדם מתייגע שנים רבות להבין חוכמה כלשהי ולעמוד על המשמעות האמיתית של הנחות - היסוד שלה עד שהוא קונה אותה מתוך ודאות . והתוצאה של כל החוכמה הזאת היא שנשלול מן האל עניין אשר נלמד בהוכחה מופתית , שלא ייתכן לייחס לו אותו עניין4 . ואילו אחר , שהתרשל בעיון , לא התברר לו זאת בהוכחה מופתית , כך שיהיה לו ספק...
אל הספר