פרק נ"ד דע כי אדון החכמימי , משה רבנו עליו השלום , ביקש שתי בקשות2 ובאה לו תשובה על שתי הבקשות . הבקשה האחת היא שביקש ממנו יתעלה שיודיענו את עצמותו ואת אמיתת מהותו . הבקשה השנייה - והיא זו אשר ביקשה ראשונה - היא שיודיענו את תאריו . וענה לו יתעלה בכך שהבטיח להודיעו את תאריו כולם ושהם מעשיו . כל הודיעו , כי אין להשיג את עצמותו כפי שהיא . אך הוא העיר לו על מקום עיון שממנו ישיג את מרב מה שיכול אדם להשיגו . מה שהוא , עליו השלום , השיג , לא השיגו אף אחד לפניו ולא אחריו . בקשתו לדעת את תאריו , היא מה שאמר : הודיעני נא את דרכיך ואדעך [ למען אמצא חן בעיניך ... ] ( שמות ל"ג 13, ) . התבונן אילו דברים מופלאים3 כלולים באמרה זאת ! שהוא אומר : הודיעני נא את דרכיך ואדעך הוא ראיה לכך שהאל יתעלה נודע בתאריו , כי כאשר ידע את הדרכים ידע אותו . דבריו : למען אמצא חן בעיניך הם ראיה לכך שמי שיודע את האל הוא אשר ימצא חן כעיניו , לא מי שצם ומתפלל בלבד4 . יתר על כן , כל פ ר ק נ " ד * לפרק זה ראו ברמן , אבן באג'ה והרמב"ם ; ז'נו , שלמות אנושית , ובעיקר שם , עמ' 43 - 44 ; כשר , נקרת הצור ; קפלן , אני ישנה , עמ' 138...
אל הספר