פרק מ"ה שמע הוא ביטוי משותף . יש שהוא במשמעות שמיעה , ויש שהוא במשמעות קבלה וציות . במשמעות שמיעה : [ ושם אלהים אחרים לא תזכירו ] לא ישמע על פיך ( שמות כ"ג 13, ) ; ודקל נשמע בית פרעה ( בראשית מ"ה 16, ) . זה תדיר . תדיר באותה מידה שמע במשמעות קבלה וציות : [ וידבר משה כן אל כני ישראל ] ולא שמעו אל משה [ מקצר רוח ומעבודה קשה ] ( שמות ו', 9 ) ; אם ישמעו ויענדו [ יכלו ימיהם בטוב , ושניהם בנעימים ] ( איוב ל"ו 11, ) ; ולכם הנשמע [ לעשות את כל הרעה הגדולה הזאת , למעל באלהינו להושיב נשים נכריות ? ] ( נחמיה י"ג 27, ) ; [ כל איש אשר ימרה את פיך ] ולא ישמע את דבריך [ לכל אשר תצונו , יומת ] ( יהושע א', 18 ) . יש שהוא במשמעות ידיעה והכרה : גוי אשר לא תשמע לשונו ( דברים כ"ח 49, ) פירושו : לא תדע את דיבורו . לכן כל ביטוי של שמיעה הבא מוסב על האל יתעלהו , כאשר פשט הכתוב הוא שהוא במשמעות הראשונה2 , הרי הוא מביע השגה , והוא במשמעות השלישית3 : וישמע ה ' [ ויחר אפו ] ( במדבר י"א 1, ) 4 ; בשמעו את תלנתיכם ( שמות ט"ז 7, ) כל זה השגה של ידיעה . אך כאשר פשט הכתוב מורה5 שהוא מן המשמעות השנייה6 , הרי הוא מבטא שה...
אל הספר