פרק מ"א נפש הוא שם משותף . הוא שם הנפש החייתיתי המשותפת לכל חש : אשר בו נפש חיה ( בראשית א', 30 ) . הוא גם שם לדם : לא תאכל הנפש עם הבשר ( דברים י"ב 23, ) . כן הוא שם הנפש המדברת2 , דהיינו , צורת האדם : חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת ( ירמיה ל"ת 16, ) . הוא גם שם הדבר הנשאר מן האדם אחרי המוות : והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים ( שמואל א', כ"ה 29, ) . כן נפש הוא שם לרצון : לאטר שריו בנפשו ( תהלים ק"ה 22, ) , דהיינו , ברצונו . וכמוהו : ואל תתנהו בנפש איביו ( תהלים מ"א 3, ) ,3 כלומר , אל תמסרנו לרצונם . וכמוהו , לדעתי : אם יש את נפשכם לקטר את מתי ( בראשית כ"ג 8, ) , כלומר , אם זה בכוונתכם וברצונכם . וכמותו : אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה ( ירמיה ט"ו 1, ) כלומר , פירושו איני רוצה בהם , כלומר , איני רוצה שיישרדו . כל אזכור של נפש , הבאה ביחס לאלהים יתעלה היא במשמעות הרצון , כפי שכבר ציינו4 לגבי דבריו : כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ( שמואל א', ב', 35 ) , שפירושו : ברצוני ובכוונתי . על - פי המשמעות הזאת יהיה הפירוש של ותקצר נפשו בעמל ישראל ( שופטים י', 16 ) : רצונו פסק מלצער את
אל הספר