פרק ל"ב וע , אתה , המעיין בספרי , שקורה להשגות השכליות , מבחינת הקשר שיש להן עם החומר , דבר - מה הדומה למה שקורה להשגות החושים . שהרי כאשר אתה מסתכל בעינך אתה משיג מה שבכוח הראייה שלך להשיג . אך אם תאמץ את עיניך ותנעץ את מבטך ותטיל על עצמך להסתכל למרחק גדול , רב מן המרחק שבכוחך להסתכל אליו , או תתבונן בכתב' דק מאוד או ציור2 דק שאין בכוחך להשיגו , ותאמץ את ראייתך לעמוד על אמיתת מהותו , לא רק שעינך תיחלש מראות את מה שאין ביכולתך לראות , אלא היא תיחלש מראות את מה שבכוחך להשיגו . ראייתך תקהה , ואתה לא תראה את מה שהיה בכוחך להשיגו לפני שנעצת מבטך והתאמצת . כך מוצא כל המעיין באיזו חוכמה את הקורה לו בשעת החשיבה . שכן אם יפליג בחשיבה ויאמץ את כל רעיוניו , ייטמטם ולא יבין אז אפילו את מה שהיה עשוי להבין , כי כל כוחות הגוף שווים לעניין זה . וכגון זה יקרה לך בהשגות השכליות . כי אם תעצור3 במקום הספק ולא תרמה את עצמך בכך שתחשוב שיש הוכחה מופתית למה שלא הוכח הוכחה מופתית , ולא תמהר לדחות את כל מה שלא הוכח4 הפכו , ותחליט להכחישו , ולא תשאף להשיג מה שאין ביכולתך להשיג , אזי השגת את השלמות האנושית ותהיה...
אל הספר