פרק ב' מצבו של אדם הראשון לפני חטאו ואחריו, ובמה חטא

פרק ב' איש מלומד הקשה עלי לפני שנים רבות קושיה מופלאה . ראוי להתבונן בקושיה זאת ובתשובה שהשבנו לפותרה . לפני שאמסור את הקושיה ואת פתרונה , אומר : כל המדבר עברית יודע שהשם אלמים משותףו לאלוה , למלאכים ולמושלימ2 מנהיגי המדינות . אונקלוס הגר , עליו השלום , הבהיר3 - ונכון מה שהבהיר - שבדבריו והייתם כאלהים ידעי טוב ורע ( בראשית ג', 5 ) הכוונה היא למשמעות האחרונה . הוא אומר : ותהון כרברביא4 . לאחר שהקדמנו ששם זה הוא משותף , נתחיל להביא את הקושיה . אמר המקשה : מפשוטו של מקרא נראה שהכוונה הראשונה היתה שהאדם יהיה כשאר בעלי - החיים בלי שכל ובלי מחשבה5 ולא יבחין בין טוב לרע ; וכאשר המרה ( את פי האל ) גרם לו מריו בהכרח6 את השלמות הגדולה ביותר לאדם , והיא שתהיה לו הבחנה זאת7 המצויה בנו . הבחנה זאת היא הנכבדה מכל התכונות8 המצויות לנו ובעבורה אנו עצמים9 . ומפליא הוא שעונשו על מריו הוא שניתנה לו שלמות שלא היתה לו , והיא השכל . אין זה אלא כדברי ן , ועשאוהו האומר שאיש מן האנשים המרה ( את פי האל ) והפליג בפשעו ואז שינו צורת ~ כוכב בשמים . זאת היתה כוונת הקושיה ומשמעותה , אף כי לא היתה מנוסחת כך . * לפרק ...  אל הספר