עמר") , לשליט ט'אהר אלעמר , שלפי האגדה רופאו תחלואיו לאחר שרחץ במעיין שבכפר . גם לאחר ששב אלג'זאר , הבאשה של עכו , והשתלט על האזור לא חלה הרעה במצבם של יהודי שפרעם , אולי בזכות השר היהודי חיים פרחי , גזברם של שליטי עכו . באמצע המאה ה - ,19 בתקופת הכיבוש המצרי , גידלו יהודי שפרעם כנראה רק תבואות ושילמו את מסיהם לממשלה בחטים ובשעורים ; הדבר עולה מכתבי פינצי , יהודי איטלקי שהיה קונסול בריטניה בעכו . במפקד שערך משה מונטיפיורי בארץ בשנת 1839 נמנו בשפרעם 107 יהודים ספרדים . מצבם הורע עם נסיגת מחמד עלי מארץ - ישראל . כך עולה ממכתב שהריצה קהילת שפרעם למונטיפיורי בשנת 1849 :"אנחנו עבדיך ... העניים והאביונים מרוב עול מלכות אשר עלינו , ורוב הקהל ברחו מהעיר הקדושה , ולא נשאר כי אם מעט , והם עניים מרודים ונודדים ללחם [ רוכלים בכפרים ] וכולנו עובדי אדמה היו עבדיך , ועתה מרוב החמס אין יכולת בידינו לחרוש ולזרוע , וחוששים פן ח"ו [ חס וחלילה ] נתחייב לברוח מן העיר ותחרב בית הכנסת המפוארה , מקום מחנה שכינה [ שם בית הכנסת הישן , שלפי המסורת עמד במקום בניין הסנהדרין ]". חלק מיהודי שפרעם עזבו את העיר ועברו ...
אל הספר