במאות ה - 13 וה - ,14 בימי השלטון הממלוכי , התיישבו במרות אנשים שלא השתמשו בבניין כבבית כנסת . את חלל הבניין ההרוס חילקו לחדרים סביב חצר פנימית , הזיזו בסיסים ועמודים , עקרו מרצפות אבן ובנו טאבונים על רצפת בית הכנסת . הם גם הציבו אבן ריחיים גדולה באחד החדרים , דבר העשוי להעיד על התיישבות קבוצתית , כלומר , חווה חקלאית . המקום ניטש לאחר תקופה קצרה . בתקופה העות'מאנית , בתחילת המאה ה - ,19 הוקם במקום כפר שנשא את השם מרוס , כמה מאות מטרים מדרום לבית הכנסת . תושביו השתמשו באבני בית הכנסת כחומר גלם לבניית בתי מגורים וגדרות אבן . חלקן הגדול הושחת לבלי הכר . התושבים היו מע'רבים מאלג'יר . חטיבת"כרמלי"כבשה את הכפר במלחמת העצמאות - .1948 כל תושביו גורשו והכפר נהרס . חרבת נבוריה חורבה של יישוב קדום על שלוחת הר בגליל העליון המזרחי , בלב יערות צפת ( נ"צ 1979.2677 ) האתר מזוהה עם כפר נבוריא מימי האמוראים . בכתבי הנוסעים היהודים מימי הביניים נקרא המקום נברתא . הערבים קראו לשתי חורבות הסמוכות זו לזו מדרום לנחל דלתון בשם נברתין ( שתי נברתות ) . בחורבה הצפונית שבמקום נתגלו שרידים מעטים של בית כנסת עתיק ....
אל הספר