האנדלוסית , תאר יהודה הלוי בשיר יפהפייה שצבע שערה " צהובי - אדמדם הנוטה לחום ( כמשמעות הנגזרת מן הערבית ) , ובורדאי הפתיע את קוראיו בלשונו הציורית המקורית . איש מלבדו לא דימה בשירה העברית את יופייה הקורן של אישה אדומת שיער לזריחת השמש העולה , לוהבת בזהרה , במזרח וצובעת באדום לוהט את ענני - סוף - הלילה . יהודה הלוי כתב מספר רב של שירי אהבה בתבנית המושח - שיר האיזור - או הזג'ל הקרוב לו . כעשרים מהם שרדו והגיעו לידינו . איכותם האמנותית המיוחדת היא בעיקר בצורתם המטרופית המשוכללת , במצלול העשיר של חרוזיהם , בגמישות ובגיוון של משקליהם , בסדירות הקיצבית של חילופי החריזה של האיזורים בחריזה המשתנה של הענפים , ומעל לכל - באופן קיומם כשירי - זמר . קצתם קרובים מאד ב"ענייניהמש - בתכנם , במטפוריקה הקונבנציונאלית , באמצעים הרטוריים השגורים - לשירי החשק הערביים הקלאסיים . רובם * שירי חתונה " או * שירי אירושין' בעלי אופי טקסי השרים על אהבה בתענוגים ומשבחים , לפעמים בצורת דיאלוג , את חין ערכם , רום ייחוסם ויופיים של החתן והכלה . בשירי החתונה נעדרים כמובן תיאורי סבלו של החושק ואכזריות החשוקה . המשורר , ש...
אל הספר