דמוגרפית , כאשר קבוצות אוכלוסין עם רקע תרבותי שונה , וברמות שונות של ידע מקצועי , בסים כלכלי , אורח חיים , יזמות ומוצא , משלימות אלה את אלה ויוצרות מירקם כלכלי וחברתי , המסוגל לפתח ענפי תעסוקה , מסחר , תעשיות , מלאכות מגוונות , מוסדות שרותים ומינהל למען עצמאותה של עיר . כך התפתחו רוב ערי ארץ ישראל בעבר , מקום שם התגוררו יהודים , ערבים , חילונים , דתיים ואחרים בכפיפה אחת , ביוצרם מוקדי משיכה כלכליים וחברתיים , שהטביעו את חותמם על הארץ כולה , שנעשתה עם השנים גם מעויירת יותר . אם הומוגניות מגזרית מחלישה , בדרך כלל , מעמדה של עיר , הרי הומוגניות חרדית ודתית , שיש לה סיבות משלד , לקיומם של חיים דתיים מסודרים בקרב קהילה עם אורח חיים מיוחד , מחלישה עיר שבעתיים , משום שהיא הופכת את העיר החדשה ליישוב בת בלתי פרודוקטיווי ולעיר לינה הנשענות על ערים הטרוגניות חזקות ומבוססות . מי שעניינו בפיתוח התיישבות עירונית מודרנית בישראל בשנות האלפיים , חייב לנקוט גישה שונה בתכלית מזו השוררת כיום , ולבסס בניין ערים על המודל הקלאסי של הטרוגניות מגזרית דמוגרפית , כלכלית , חברתית , תרבותית ומקצועית של האוכלוסיה ,...
אל הספר