שפה חדשה – שמחת הרכישה , חרדת האובדן סמי מיכאל ב1949– הגעתי מעיראק לישראל ואני בן . 23 בעיראק היתה שפת הכתיבה והדיבור שלי ערבית , ואילו שפת הקריאה היתה אנגלית , ודרכה התוודעתי לאוצרות הרוחניים האוניברסליים . שלא כרוב הסופרים והמשוררים שבאו לארץ–ישראל לפני קום המדינה , לא הכרתי את השפה העברית החילונית בארץ מוצאי . בבגדאד למדתי שיעורי תנ"ך אחת לשבוע , עד כיתה ו' בלבד , ובמרוצת השנים מה שקלטתי בילדותי הלך והיטשטש כי צמחתי , כמו מרבית בני מעמדי , בבית חילוני . רק פעמים ספורות ביקרתי בבית כנסת , מתוך סקרנות . לא זכור לי שראיתי מימי את אבי או יהודי אחר ברחוב שגרתי בו מניח תפילין או מתפלל . כבן לדור השייך לתקופה שבין שתי מלחמות העולם , שהשקפת עולמו עוצבה תוך מהומה זוועתית , אלוהים נראה לי כעריק שנטש את משמרתו . ההיאחזות בדת דמתה בעיני לשימוש בקמע לשם הדברת מלריה . בימים ההם , בעיראק , בהעדר תודעה ציונית רחבה , השפה העברית , לדידי , היתה כלי של אמונה שהנחילה לבני דורי אכזבה בשל קוצר ידה . רק לאחר זמן גיליתי כי בארץ–ישראל נוצרה עברית אחרת , שפה מודרנית וחיה , המשמשת תרבות חדשה .
אל הספר