גבולות לשוני – גבולות עולמי שולמית הראבן שני תפקידים ללשונות : תפקיד של תקשורת בין אנשים ותפקיד של שימור הידע . הלשון שירשנו עמדה בדרך יוצאת מן הכלל בתפקיד השימור התרבותי והערכי במשך אלפיים שנה . היא עמדה יפה פחות בתפקיד האחר , הוא התפקיד התקשורתי , עד לפני כמחצית המאה . ייתכן שתאריך התמורה ללשון קומוניקטיבית היה בשנת , 1889 כאשר ייסדו אליעזר בן–יהודה וחבריו את "חברת שפה ברורה , ליצור אחדות ואחווה בישראל ; " כלומר , מייסדיה הועידו לה תפקיד תקשורתי בחיי היומיום אולי בפעם הראשונה מאז הגלות . מה טיבה של לשון שהיא רק משמרת ? אפשר לומר , שבדומה ללטינית מימי הרנסאנס ואילך , היתה העברית לשון הגברים , הלשון החוץ–ביתית . הנשים למדו פחות תורה , ולא עליהן הוטל לשמר את השפה ואת ערכיה . "צאנה וראינה" באירופה היה מלא וגדוש יידיש ; האישה הספרדייה התפללה בבית הכנסת בעברית , אבל תפילה אישית , פרטית , בבית , נלחשה בלשון לאדינו . מהותה של שפת גברים טקסית שהיא משמשת בעיקר לפולמוס ולרטוריקה – שני שטחים שנשים ממעטות לעסוק בהם . מבחינה היסטורית , אגב , פסקו לימודי הרטוריקה בבתי הספר של אירופה עם הפסקת לימוד ...
אל הספר