השפעת היידיש על הלשון העברית המודרנית יוסף גורי במשך כאלף שנים השתמשו רוב היהודים האשכנזים בשתי לשונות – יידיש ועברית . היידיש היתה לשון חול , והעברית לשון קודש . בתנאים של דו–לשוניות ( דיגלוסיה ) מתקיימת השפעה הדדית , ו"לשון הקודש" והיידיש השתלבו זו בזו והעשירו זו את זו . רבים מגדולי הסופרים היהודיים במזרח אירופה במאה ה , 19– הן המחברים העבריים והן המחברים ביידיש , כתבו בשתי הלשונות . בהם מנדלי מוכר–ספרים , י"ל פרץ , שלום עליכם , ח"נ ביאליק , זלמן שניאור , ש"י עגנון , א"צ גרינברג ואחרים . בדרך כלל היו הסופרים האלה דוברי יידיש , והעובדה הזאת השפיעה על סגנונם העברי . שפת אמם של רוב מחיי הדיבור העברי בארץ–ישראל , אליעזר בן–יהודה ועמיתיו , היתה יידיש . הם פנו עורף לעולם הישן , ודחו את היידיש שסימלה את העבר הגלותי . בן–יהודה נמנע מכל שימוש במילים לועזיות , לא רק ממילות יידיש , ובחידושיו הלשוניים ניכרת השפעת הערבית כשפה שמית . גם בני העלייה
אל הספר