זרמים מתחדשים ביהדות

זרמים מתחדשים ביהדות שמבחינתו המשיכה להיות בעלת מעמד של התגלות אלוהית . בעקבות לייבניץ וכריסטיאן וולף , וכמו אנשי הנאורות בגרמניה , האמין מנדלסון כי אמיתות היסוד של הדת ניתנות לאישוש באמצעות ההיגיון האנושי , כך שהפילוסופיה יכולה להמשיך לשמש משענת לדת , כפי ששימשה בימי הביניים . יתרה מכך , הוא האמין שהיהדות רציונלית לאין ערוך מן הנצרות . מנדלסון היה רדיקל רק בכך שצידד בחופש דת מוחלט , וסבר שאין לאפשר לרבנים – ולכוהני דת אחרים – לנקוט צעדי ענישה נגד מי שסוטים באמונתם או במנהגיהם . דעותיו עלו בקנה אחד עם דעותיהם של שליטים במדינות ריכוזיות , שביקשו להפחית מסמכותם של כוהני הדת . ואולם מנדלסון לא הטיף לרפורמה תיאולוגית ביהדות , ורק בנקודה אחת הקשורה במנהגי היהדות תמך בגלוי בשינוי המצב הקיים : הוא התנגד לקבורה המיידית של המתים וצידד בתקופת המתנה בת שלושה ימים , הן בגלל האמונות התפלות הקשורות לקבורה המיידית והן בגלל הסכנה שהמהירות עלולה לגרום לקבורת אדם חי . בערים הגדולות בגרמניה של ראשית המאה ה19– לא היה זה נדיר למצוא יהודים שהלכו לבית הכנסת לעתים רחוקות בלבד ושחדלו לקיים את חוקי הכשרות . מקצ...  אל הספר