אוטונומיזם קלמן וייזר התורה הפוליטית של ה"אוטונומיזם" עלתה עם שחר המאה ה20– בקרב שוחרי הלאומיות היהודית במזרח אירופה כדרך ביניים בין שני קצוות רעיוניים : התבוללות וציונות . עם ההתבוללות שותף האוטונומיזם למחויבות להשיג שוויון אזרחי ופוליטי ליהודים במדינות מגוריהם . עם זאת , הוא פוסל את הרעיון שרווח במדינות המערב מאז תקופת האמנסיפציה , ולפיו חדלו היהודים להוות לאום ועליהם להתמזג לחלוטין באוכלוסייה הסובבת אותם , או לאמץ את השפה והדפוסים התרבותיים של סביבתם , ובכך לצמצם את ייחודם לתחום הדתי . להפך , האוטונומיזם שותף לציונות בקביעה המפורשת כי יש ליהודים לאומיות וייחודיות תרבותית , אך דוחה את הנחת היסוד כי שימורה של הלאומית היהודית תלוי באיון הגולה , אם בחלקה ואם בשלמותה , לטובת ריכוז טריטוריאלי בשטח מוגדר בארץ–ישראל . מכאן הכינוי "לאומיי הגולה" שדבק בחסידי אידיאולוגיה זו . האוטונומיזם פותח וזכה לקהל אוהדים על רקע האימפריה
אל הספר