תרבות יהודית ים–תיכונית – סמנטיקה ותדמיות יעקב שביט המושג תרבות יהודית ים תיכונית בא להגדיר את התרבויות של הפזורה / התפוצה היהודית בארצות השייכות למרחב הים תיכוני ( כלומר , השוכנות לחופי הים התיכון ) ומתכוון לכך שהמקום הגיאוגרפי הזה נתן להן צביון משותף . בתקופות ההלניסטית , הרומית והביזאנטית – עד התגבשותה של יהדות אשכנז – חיו רוב היהודים במרחב הים תיכוני , ומהבחינה הזאת היה חלקו הגדול של עם ישראל "עם ים תיכוני , " חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של חבל העולם הזה ותרבותו . ההיסטוריון וחוקר הגניזה שלמה דב גויטיין נתן בספרו המונומנטלי בעל חמשת הכרכים חברה ים תיכונית ( 1985-1967 ) את הכינוי "חברה ים תיכונית" לחברה היהודית שחיה במרחב הים תיכוני במאות ה13-11– לספה"נ ( ימי הביניים ה"בינוניים ( " וראה בה המשך למציאות ההיסטורית שהתקיימה בתקופה ההלניסטית–הרומית . למעשה , הכינוי הזה מתייחס לבני כל הדתות שחיו במרחב הזה , שכן , לפי השקפת גויטיין , הים התיכון – כים "פנימי" ו"ידידותי" ( נוח לתנועה ) – יצר מסגרת משותפת ומאחדת לכל השוכנים לחופיו ; הוא אפשר ניידות , קשר ויחסי חליפין אינטנסיביים מאוד בין כל האר...
אל הספר