המודרניזם בספרות היהודית–הגרמנית

ולבנות לעצמה רצף של התפתחות סגנונית . וכך , גם כאן , ההיסטוריה של המוזיקה המזרחית והשיח סביבה הצמיחו בהדרגה הייררכיה אמנותית בין מי שנתפסו כחדשנים ומקוריים לבין מי שיוחסה להם רדידות וחקיינות . בראשה של ההייררכיה הוצבו שמות כמו להקת צלילי העוד , להקת צלילי הכרם , דקלון , זהר ארגוב , חיים משה , מרגלית צנעני , אביהו מדינה וזהבה בן , שיוחסה להם עשייה מוזיקלית המממשת נוסחת צליל שמכליאה הכלאה מוצלחת מזרחיות עם מערביות לכדי מוזיקה ישראלית ייחודית . הנוסחה הזאת כוללת הגשה קולית היונקת מן המוזיקה הערבית , שימוש בעברית כמו–מקראית בתמלילים , שימוש בכלי נגינה חשמליים ואלקטרוניים בדרך של דימוי של כלי נגינה מסורתיים , מקצבים הממזגים השפעות מיוון ומתימן , ועוד . כחלק מן המאבק הכללי של המזרחיות הישראלית להכרה תרבותית ויוקרה חברתית יוחסה בהדרגה למוזיקאים המייצגים של המוזיקה המזרחית ייצוגיות כלל ישראלית . במהלך שנות ה90– התעמעם במידת מה המתח בין הפופ / רוק הישראלי לבין המוזיקה המזרחית , ולקראת סוף המאה התמסד למעשה רפרטואר נרחב של יצירות מוזיקה פופולרית משתי המסגרות כמסמן של ייחודיות מקומית , כביטוי של י...  אל הספר