תיאטרון עברי וישראלי

תצלומי משפחה – אמיתיים ובדויים – שהסיפור קורא אותם ומתפתח מתוכם . בדומה ובהמשך לסיפוריה הקצרים של מטלון שקובצו בספרה זרים בבית , ( 1992 ) גם זה עם הפנים אלינו כתוב כסדרה של התנגדויות לתוויות אתניות , לאומיות ומגדריות שיכולות לייצב את הקריאה בו . אבל גם בו , מעבר למגמת החילון שלו , מתייצב קו אופק רליגיוזי , כמעט מיסטי , שאינו מאפשר לכנות את כתיבתה של מטלון חילונית . פירוק שונה מציע חיים באר ברומן שלו חבלים , ( 1998 ) שהוא סיפור חניכה המסופר דרך שבירת צופני הזהות הבסיסיים שלו . באר מספר בו מחדש את תהליך צמיחתו כסופר באמצעות שחזור הביוגרפיה הספרותית שלו – ההיסטוריה של הוריו ויחסיו עמם – מתוך ויתור על עמדת התיווך בין הזהות הדתית לחילונית שבה החזיק במשך שלושים שנה . האקספרימנט הספרותי נעשה יעד רצוי המתקבל בביקורת בסבר פנים יפות . מעוף היונה של יובל שמעוני אורגן כשני טקסטים , לכאורה לא קשורים , הנמשכים בשני רצפים – האחד בעמודים הימניים והאחר בעמודים השמאליים של הספר . יצחק לאור כתב את עם , מאכל מלכים ( 1993 ) כגרוטסקה עשירה של הווי חיילים , בכמעין אקספרימנט לשוני ועלילתי שהוא גם ניסוי בהיסטו...  אל הספר