אמנות ושואה יגאל צלמונה השאלה הגדולה שעמדה בפני יוצרים שביקשו להתייחס לחוויית השואה ולמשמעותה היתה כיצד לתאר ולהביע אותן לאור מוגבלותם של אמצעי ההבעה והייצוג האמנותיים , כעדותו של הסופר פרימו לוי על חששו כשהיה אסיר במחנות ריכוז : "אם נשוב הביתה ונרצה לספר , יחסרו לנו המילים . " שתי גישות עיקריות מאפיינות את ההתייחסות האמנותית לשואה : הייצוגית והסמלית–הפרשנית . לגישה הראשונה משתייכים היוצרים שתיארו את אירועי השואה ודימוייה . בין אלה היו האמנים העדים בגטאות ובמחנות הריכוז שתיארו את שראו סביבם מתוך רצון לייצג את הזוועה כצוואה לדורות הבאים וכמסמכי עדות והוכחה שישמשו את מי שלא היו שם . לקטגוריה הזאת משתייכים גם האמנים שהגיעו אל מחנות הריכוז והמוות מיד עם שחרורם , בדרך כלל כחיילים בצבאות המשחררים , ותיארו את הניצולים המתים והחיים שפגשו .
אל הספר