מגדר וחזון הגבריות העברית חנה נוה הציונות נתפסה , ביותר ממובן אחד , כתשובה האולטימטיבית ל"חוליי היהדות" בגולה . פרקטיקת החיים של הגבר היהודי בגולה במסגרת חברת הלומדים ( ה"חברותא ( " הביאה להדגשת ההיבט ההומוסוציאלי בזהותו , דהיינו לסוציאליזציה שלו אל קרבת גברים ולטיפוח העדפתו את קרבת הגברים . במפנה המאה נתן אוטו ויינינגר ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( בחיבורו מין ואופי , ביטוי חזק ורדיקלי לטענה הזאת בקביעתו שהגבר היהודי נעשה "נשי" ושסממני המגדר הגברי שלו נחלשו וניטשטשו . התעוררות התודעה בדבר נשיותו של הגבר היהודי והמשגתה כחולשה וכמחלה התחוללה על רקע התעצמות המחשבה הלאומית המודרנית באירופה , שהמציאה דמות של גבר לאומי בעל סממני מגדר מובחנים ובעל תפקידים רבי עוצמה , שעיקרם ניהול המאבק לעצמאות ולאוטונומיה לאומית . בדומה לדפוס החשיבה הלאומית האירופית ביקשה גם הציונות למצוא את שורשי הלאומיות היהודית בגרסה היסטורית קדומה של האומה . מול דיוקן מיתולוגי של יהדות גברים עתיקה , שבדמיון היהודי הקולקטיבי היתה רבת עוז והדר ושהצטיינה בגבריות מופתית , נערכו סוללי הדרך של הציונות לשקם את היהדות הגל...
אל הספר