איש ההשכלה היהודית משה מנדלסון , שייך במישרין למסורת המוזיקלית של הרומנטיקה . דוגמה אחרת להתנהלות של אמן ממוצא יהודי במרחבים הרומנטיים של התרבות בגרמניה מראה המקרה של היינריך היינה ( ר ' במדור יהודים ולא יהודים בזמן החדש . ( היינה , שהיה מצוי בעולמותיה של היהדות ותיעד בכמה מיצירות הפרוזה שלו את לבטיה של זהות יהודית , היה חבר זמן מה ב " האגודה לתרבות ומדע היהודים . " בשנת 1825 המיר את דתו וכעבור זמן היה פעיל בקבוצה הספרותית–הפוליטית " גרמניה הצעירה , " שהתנערה מן הרומנטיקה ונטתה לביקורת השלטונות בגרמניה . מחצית חייו השנייה עברה על היינה כסופר גולה בפריז . בספרי השירה של היינה אכן טבועה רגישות רומנטית , אך נושאים רומנטיים מובהקים כגון מיתוס האהבה , אתוס הנדודים , השהייה בטבע , בדידות האדם וזהות האמן נשזרים אצלו בלשון אירונית , בהפרכות ובסגנון בעל נטיות ריאליסטיות . חיבורו של היינה על " כנסת הרומנטיקה " משנת 1835 הוא דין וחשבון ביקורתי על דרכה של התנועה . הספר , הכתוב בסגנון פארודי , מצייר קריקטורות ספרותיות משעשעות של דמויות בולטות מחוג הרומנטיקה בגרמניה ומציע פרשנויות הומוריסטיות ליצירו...
אל הספר