התיאוריה של סדן היתה מרהיבה וקוסמת בעיני רבים , ואף שימשה בסיס להקמתה של מחלקה אוניברסיטאית לספרות ישראל ( באוניברסיטת בר–אילן . ( עם זאת היא מעוררת קשיים וקושיות בתחומים אחדים . ראשית , כפרוגנוזה שהושמעה כבר לפני חמישים שנה היא זכתה עד עתה להיפוכה של התממשות , היינו , המציאות היהודית התרבותית בישראל ומחוצה לה מפריכה אותה בקצב מואץ והולך . שום סימן של כוליות תרבותית וספרותית אינו מסתמן ביצירתם של טובי היוצרים היהודיים של המחצית השנייה של המאה ה , 20– לרבות יוצריה של הספרות הישראלית . שנית , כהשקפת עולם ספרותיתביקורתית היא התגלתה כמבוי סתום , שאינו מוליך להערכה נאותה לא של הספרות הישראלית , שהישגיה הבולטים אינם מאשרים את תזת הכוליות , ואף לא של מיטב היצירה היהודית בלשונות לעז . סדן הגדיר יצירה בלשונות האלה , הנשארת בגדר ' ספרות ישראל : ' יצירתם של יהודים למען יהודים . הגדרה זו הותירה מחוץ לספרות ישראל כמעט כל יוצר יהודי בעל כישרון שפעל במסגרת לשונית–ספרותית זרה , מהיינה ועד פול צלאן , מקפקא וברונו שולץ עד סול בלו , ברנרד מלמוד , אלן גינזברג וסינתיה אוזיק ; שכן כל יוצר בעל כישרון ועוצמה ...
אל הספר