הביטוי "שופכים את דמי" נשמע הרבה בשפת חיי הציבור , והדם הוא דימוי למעמדו הציבורי של האיש . מקורו בעשרות ביטויים מקראיים הכוללים צירופים דומים , כגון "ידינו לא שפכו את הדם" ( דברים כא , ז , ( ומתייחסים בדרך כלל להרג פיזי של אדם . חיי המדינה והציבור זוכים לתשתית לשונית מרשימה מחיי הממלכה המקראית . האנרכיה והע 3 ר הנורמות מגולמים בפסוק החותם את ספר שופטים "איש הישר בעיניו יעשה" ( שופטים כא , כה . ( "עוכר ישראל" יוחס בפי אחאב לאליהו הנביא ( מלכים א יח , יז ) וכך נשמרה משמעותו האירונית ככינוי למי שמבקר את הממסד השליט ומעשיו , או למי שתומך בדו–שיח עם האויב . חלוקת המשרות למקורבים ותומכים פוליטיים , אמנות ההולכת ומשתכללת במציאות הישראלית , נטבעה במטבע הקולע "אנשי שלומנו" ( ירמיה לח , כב . ( באותה זירת פעילות נוכח ובשימוש רחב הביטוי "עבד כי ימלוך" ( משלי ל , כב . ( גם הצירוף "יושב ראש" מקורו מקראי : "אבחר דרכם ואשב ראש" ( איוב כט , כה . ( המקרא גם מסכם במבט מפוכח קדימה את תולדות חייה המדיניים–הביטחוניים של מדינת ישראל הצעירה : "שלום שלום ואין שלום" ( ירמיה ו , יד . ( קבוצה מרשימה של ביטויים מק...
אל הספר