התנ"ך בהוויה הישראלית אניטה שפירא במשך קרוב למאה שנה היה התנ"ך הטקסט מעצב הזהות הראשון במעלה בחברה היהודית הנוצרת בארץ–ישראל . התרבות העברית החדשה נתגבשה בצלו . השפה העברית המודרנית ספגה ממנו ניבים ומכתמים , דימויים ואסוציאציות , כדרך שהאנגלית ספגה משייקספיר , והרוסית – מפושקין . ואולם מאז שנות ה70– של המאה ה20– חל פיחות במעמדו הנישא של התנ"ך כטקסט מעצב זהות . התנ"ך , ההשכלה והספרות העברית הקשר בין ספרות ההשכלה לבין התגברות העניין בתנ"ך הוא מן המוסכמות . ספריו של מאפו , שנכתבו בשפת התנ"ך , הביאו ליצירת שפה חילונית חדשה , והמציאו עבר יהודי , שהתחרה עם האפוסים הלא–יהודיים הרומנטיים על לבם של יהודים צעירים . הקשר בין יצירתה של שפה עברית חילונית , והמגמות המשכיליות המבקשות לשנות את דמותו של היהודי ואת תפקודו של הקולקטיב היהודי , לבין התנ"ך בא לכלל ביטוי בשורה שלמה של יוצרים , שהשתמשו בסיפורי התנ"ך ודמויותיו להעברת המסרים המבוקשים : בפואמה "צדקיהו בבית הפקודות" יצא יל"ג למתקפה עזה על ירמיהו , גיבור הסיפור המקראי , והציג כנגדו תפיסה אחרת של ניהול מדינה , תפיסה מדינית–חילונית כנגד תפיסה יהודי...
אל הספר