ולהתיישבות בספר . משלא נענתה קריאתו זו , הוא פנה אל הציבור שבתוכו עדיין נשמע קולו – אל בני המושבים – וקרא להם לעבור ולחיות בקרב העולים כדי להדריך אותם בחייהם החדשים . בכך עשה בן–גוריון תפנית נוספת בהשקפת עולמו – הוא עבר ממעמד לעם , מן הציונות אל העם היהודי הלא ציוני ואל העולים מארצות האיסלאם והנוער החלוצי בגולה ובישראל , שהציונות המזרח אירופית לא דיברה אליהם עוד או שהיתה זרה להם מלכתחילה . באורח מוזר , האופייני לו , הוא מצא מכנה משותף בין הנוער הישראלי ובין העולים מארצות האיסלאם – בחזון המשיחי השאוב מן התנ"ך והארוג בהוויה היהודית הממלכתית החדשה בארץ–ישראל . לדעה זו הגיע בעקבות מלחמת סיני ב , 1956– כנראה לנוכח המבחן שבו עמדו העולים החדשים . ואולם הדבר לא היה חדש אצלו . ארבעים שנה קודם לכן , בעקבות הצהרת בלפור , הצהיר כי נפתח עידן הגאולה הלאומית לעם ישראל . הרעיון המשיחי שלו היה חף מכל זיקה דתית , אך הוא שקישר , לדעתו , בין ראשוני ההוגים של הציונות הדתית לבין חלוצי העלייה השנייה . כך נוצרה אצלו נוסחה חדשה של הריאליזם האוטופי – הממלכתיות כריאליזם והמשיחיות כאוטופיה , כמובן בדגש של הריאליז...
אל הספר