באנטישמיות ובגזענות לסוגיה נראות לסארטר תגובה אותנטית ל"מצב היהודי . " העדר האותנטיות מוביל יהודים מסוימים להתכחש לכל זיקה לעניינים יהודיים , להתרחק מחברת יהודים אחרים , לפחות כל עוד הם נמצאים בשדה הראייה של הלאיהודי , ולעתים גם להפנים ולאשרר את כל הדעות הקדומות האנטישמיות ביחס ליהודים – עמדה רדיקלית במיוחד שסארטר מכנה אותה "מזוכיזם יהודי . " ברמה המופשטת , האידיאולוגית , מוביל העדר האותנטיות את היהודי לאמץ השקפות עולם המבטלות לחלוטין את משמעותו של כל מרכיב ייחודי , מורשתי או תורשתי , בזהותו של הפרט : השקפות עולם הרואות ביהודי ( כמו בגבר או באישה , בפועל או בבורגני , בנוצרי או במוסלמי , בלבן או בשחור וכיו"ב ) לא יותר מאשר עוד עותק של "האדם באשר הוא אדם . " סארטר משבח אמנם את להטו של היהודי לחיפוש "האוניברסלי" ואת זיקתו לערכי הליברליזם והסוציאליזם הנובעת מכך , אך הוא סבור עם זאת שמקורותיו של הלהט הזה נגועים לעתים בהעדר אותנטיות . המובן החמור והצר של המונח "שנאה עצמית יהודית" חל אפוא רק על יהודים המצויים בסביבתם של לא–יהודים ורוצים בכל מחיר להיראות כמותם . ואולם ויכוחים תרבותיים ופוליטיי...
אל הספר